יום רביעי, 5 באפריל 2017

רבי בנימין זאב רפפורט אב"ד פאפא


היום ט' ניסן, מלאו מאה ושמונים שנה לפטירתו של הגאון רבי בנימין זאב רפופורט אב"ד פאפא בעהמ"ח שמלת בנימין על הלכות נדרים, וספר שמלה שניה שו"ת, וספר עדות לישראל על מסכת מכות, וספר נוי סוכה על מסכת סוכה, ועוד ספרים, עליו נכתב כי הוא ראש נפוצת משפחת ראפאפורט בהונגריה.

רבי בנימין זאב נולד בבית אביו בלייפניק, וממנו למד, נשא לאשה את בתו של הגביר המפורסם רבי דוד באסקאוויץ מאובן ישן. אחר נישואיו היה רבי בנימין זאב מרביץ תורה לתלמידים בבית חמיו באובן, והיה חותנו מתפאר בו ובחתנו השני הגאון רבי בנימין וואלף באסקאוויץ, ואומר "ווען איך אויסריק מיט מיינע צוויי וועלף ציטערט פיר מיר דיא גאנצע וועלט". ובשנת תקמ"א נלקח להיות אב"ד ומורה בק"ק פאפא.

וזה סדר יחוסו בקצרה

אביו רבי יצחק ראפאפורט אב"ד לייפניק, אשר יצא מאשכנז למורביה, אחר נישואיו לבת רבי גרשון פוליץ אב"ד ניקלשבורג.

בן רבי ברוך כהנא רפפורט אב"ד פיורדא, שם כיהן בשנת תס"א עד לפטירתו ביום כ"ג ניסן תק"ו. אשר נספד על ידי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, ראה יערות דבש ח"א דרוש י"ב. זוגתו מרת חיה שרה נפטרה בשנת תקי"א.

יום רביעי, 8 במרץ 2017

החכם רבי מנשה וועקנין זצ"ל

עם כלות השבעה לפטירתו של הגאון הצדיק רבי מנשה וועקנין, ראש מוסדות רבי מאיר בעל הנס בטבריה, וראש ישיבת מאיר בת עין. ראיתי לנכון להעלות כאן את הידוע אודות יחוס משפחתו, משפחה המעורה בעיר הקודש טבריה, ובבתי המדרשות ובבתי הדינים שבעיר, במשך מאה וחמישים שנה.
רבי מנשה נולד בעיר טבריה, בשנת תרפ"ט, בה נולד ובה גדל על ברכי אביו הגדול, ועל ברכי גדולי העיר טבריה. בבחרותו גלה למקום תורה, ולמד בישיבת כנסת ישראל - חברון, בירושלים. בחתונתו השתתפו הרבנים הראשיים לישראל, רבי יצחק הרצוג ורבי יצחק ניסים. רבי מנשה כיהן כרב שכונה בעיר טבריה, וחבר הרבנות הראשית בטבריה. המשיך את מסורת משפחתו לעמוד בראש כוללות רבי מאיר בעל הנס, וישיבת מאיר בת עין על ציונו של רבי מאיר בעל הנס, ופיתח מוסדות רתורה רבים בעיר. בפעילות זו עסק כל ימיו, עד ליום אחרון.
בשבוע שעבר נפטר רבי מנשה, ביום ד' אדר, יום בו נולד אביו הגדול.
אביו, רבי מאיר ואעקנין רבה של טבריה, נולד ביום ד' אדר תרמ"ה כבנו הצעיר של רבי דוד, בהיותו כבן שתים עשרה, נתייתם רבי מאיר מאביו, וגדל על ברכי אחיו הגדול רבי יעקב, ונתקרב אל גדולי העיר, ובמיוחד אל רבי אברהם אבוחצירא. רבי אברהם היה גם זה שהציע לו לרבי מאיר את שידוכו, עם מרת יעל בתו של רבי מנשה חמוי, נישואיהם התקיימו בשנת תרס"ג. בשנת תרע"ד גירשו הטורקים את הנתינים הזרים מארץ ישראל, ובהם בני משפחת וועקנין. רבי מאיר גלה עם משפחתו לארצות הברית, ואת מושבו קבע בניו יורק, שם כיהן כרב לעדת אנשי ארם צובא ואנשי דמשק, בבית הכנסת שערי צדק בניו יורק. בשנת תרע"ט חזר לארץ ישראל, זמן קצר היה בירושלים, אך עד מהרה חזר לעיר הולדתו טבריה. בשנת תשי"ג נפטר רבי יעקב חי זריהן ראב"ד טבריה, ורבי מאיר נתמנה על מקומו כרב ואב"ד טבריה, תפקיד אותו נשא, עד לפטירתו ביום כ"ט אדר תשל"ה. רבי מאיר השאיר אחריו כתבי יד בהלכה ובדרש, ומתורתו נדפס שו"ת ויאמר מאיר. ואלו צאצאיו של רבי מאיר: א. רבי דוד חיים וועקנין, זוגתו מרת חנה בת רבי רפאל ביבאס. ב. רבי פנחס וועקנין, זוגתו מרת איוט בת רבי עובדיה צדקה, אחי הגאון רבי יהודה צדקה. ג. רבי מנשה וועקנין דידן. ד. מרת ג'והרה פנינה אשת רבי אליהו וועקנין בן דודה רבי יעקב. ה. מרת ריינה אשת רבי משה וועקנין בן דודה רבי שמעון, הוא נפטר צעיר ביום ח' תשרי תשי"א. ו. מרת אסתר אשת הגאון רבי שלמה ילוז. ז. מרת דינה אשת הגאון רבי דוד שלוש רבה של נתניה, אשר נפטר בשנה שעברה.
רבי מנשה וועקנין עומד מאחורי אביו רבי מאיר וועקנין

אביו, רבי דוד וואעקנין, נולד בעיר דמנאת, ולאחר מכן נסע עם אביו לאיזמיר. כאשר גדל והיה לאיש, כיהן כדיין בקזבלנקה, ובשנת תרכ"ח או תרל"א עלה לארץ ישראל. וקבע את מושבו בעיר טבריה. בשנת תרל"ה נתמנה לחבר בית הדין בטבריה, ולאחר כשנה עלה ונתעלה לכהן כראב"ד בעיר.

יום חמישי, 23 בפברואר 2017

הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל


בבית החולים לניאדו נפטר היום הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין רבה של רמת השרון. הגאון רבי יעקב נולד בשנת תרפ"ד בעיר שומיאץ שברוסיה. בילדותו למד בחיידר המקומי. לאחר שנתייתם מאמו, ועבר לגור בבית  דודתו בעיר קלימוביץ'. בהיותו כבן עשר, עלה עם אביו לארץ ישראל. הם עלו לארץ ישראל באניה, במסע שארך כמעט שבועיים. במזוודה שלקחו עימם לשימוש יומיומי בזמן המסע, הכניס האב הגדול חומש ויקרא, וגמרא בבא קמא, והמשיכו בסדר לימודיהם הקבוע. וכשהגיעו אל דירתם הראשונה ברמת השרון, עוד לפני שהיו להם רהיטים, הלך האב הגדול אל בית הכנסת לשאול מן הגבאי גמרות נוספות בבא קמא, על מנת שיוכלו ללמוד כולם יחד, ולא יצטרכו להשתמש בספר אחד. בארץ ישראל, למד תורה בבית עם אביו הגדול, שנה אחת נסע לישיבת לומזא בפתח תקווה, אך חזר לבית אביו לללמוד עמו, עד הגיעו לגיל שמונה עשרה, אז נסע ללמוד בישיבת פוניבז', ונמנה על ששת הבחורים הראשונים שיסדו את הישיבה. לאחר פטירת אביו, נתמנה למלא את מקומו, כרבה של העיר, תפקיד אותו נשא ברמה במשך כשישים שנה. במהלך השנים מסר שיעורים בישיבות רבות, ואף כיהן כדיין בבית הדין של רבי ניסים קרליץ. נודע כפועל ישועות בברכותיו ובסגולותיו שהמליץ לרבים, שבורי לב ונדכאים אשר באו אליו לקבל את עצתו וברכתו. זוגתו הרבנית מינה לבית קרול, נפטרה ביום זאת חנוכה תשס"ט.

וזה סדר יחוסו,

אביו הגאון הגדול רבי צבי יהודה אדלשטיין אב"ד שומיאץ ברוסיה על מקום אביו, ולאחר שעלה לארץ ישראל, נבחר לכהן כרבה של רמת השרון. בילדותו למד תורה מפי אביו, והיו לומדים גמרא בעיון, אך רק גמרא רש"י ללא תוספות, וכאשר סיים את הש"ס בגיל 15 נסע ללמוד בישיבת וולוזין בראשותו של הגאון רבי רפאל שפירא, ובסלבודקא בישיבת כנסת בית יצחק, אצל הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, אשר כינהו בחיר הישיבה. בשנת תרע"ו גוייס לצבא הרוסי, ונפל בשבי הגרמני, משם שוחרר כעבור שנתיים. זמן קצר לאחר שחרורו מן השבי, נפטר אביו ורבי צבי יהודה נבחר לכהן כממלא מקומו ברבנות העיר, אז נפתח פרק חדש של מסירות נפש להחזקת חיי היהדות בעיר ולימוד תורה במסירות נפש, תחת גזירות הקומוניסטים. לאחר שנתאלמן מרעייתו, החליט לעלות לארץ ישראל עם בניו ועם אמו, ואחרי חג הפסח של שנת תרצ"ד יצאו לדרך, וכשהגיעו לארץ ישראל קבע מושבו ברמת השרון. וכעבור פחות משנה, נתמנה לכהן כרבה של העיר. נפטר ביום כ' חשוון תשי"א, בבית חולים בירושלים, והובא לקבורה ברמת השרון סמוך לקבר אמו, על פי הוראת החזון איש, שאמר כי טוב לאדם להיקבר במקום מנוחת אבותיו.

יום רביעי, 22 בפברואר 2017

תעודה היסטורית על משפחת לוריא מצפת

אומנם כבר פרסמתי בבלוג מספר מאמרים לתולדות משפחת לוריא זו, אך כיוון שעסקנו שוב בקורות המשפחה, עקב פטירתו של הדיין דויזניץ, ולקראת הוצאה לאור של ספר חדש מתורתו של אבי המשפחה רבי אהרן יוסף לוריא, עם תולדות המשפחה, מצאתי לנכון לפרסם כאן תעודה היסטורית שנתגלתה לא מזמן, וממנה נתגלו פרטים חדשים על המשפחה, ונתאמתו סיפורים רבים שעברו במסורת הדורות.

הנה קישורים למאמרים שפרסמתי בעבר,
משפחת לוריא מצפת וטבריה
השורשים של משפחת לוריא הצפתית
רבי משולם זושא לוריא דיין דחסידי ויזניץ

וכעת אבוא אל פרטי התעודה,
בני משפחת לוריא, כמו רבים אחרים מבני הקהילה בצפת בשנים הללו, נמנו על חסידיו של הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל. אומנם, נסיעה מצפת אל האדמו"ר, היתה כמעט בלתי אפשרית בימים ההם. לכן, הקשרים התנהלו בעיקר באמצעות מכתבים, וכאשר נסע אי מי מבני החבורה, נתנו בני הקהילה בידו קוויטלאך אל האדמו"ר.
בשנת תרכ"ח נסע רבי אברהם חרש"פ [חתן רבי שמשון פלפל] מצפת אל הרבי מטשערנוביל, בשבוע של פרשת יתרו, כבר שלח משם מכתב ראשון לצפת. אחר כמה חודשים לשהותו שם, בי' אייר [כ"ה למב"י], שלח אליו גיסו, רבי חיים יצחק לאבין מצפת. במכתב הוא מדווח לו על הקורה בצפת, ובפרט בקלויז של חסידי טשערנוביל, ודן על הראויים לקבל חלוקה מטשערנוביל, ואלו שלא זכאים להיכלל ברשימה.
כיוון שכבר נשלח מכתב מצפת לטשערנוביל, באו גם אחרים להוסיף שורותיהם בשולי המכתב, כל אחד ובקשותיו, כל אחד וענייניו לבקש מרבי אברהם שיבקש עבורם אצל הרבי, ובעניני החלוקה. הכל על מנת לחסוך בדמי המשלוח.
המכתב נשלח כאמור אל טשערנוביל, אך לא ידוע אם הגיע למענו או לא.

הכתובת המופיעה על המכתב מבחוץ היא:

מעי"ק צפת. ליד גיסי המופל' בתו"י א"ח מו"ה אברהם חרש"פ נכד הרב מלאבין.
מצוה להגיע לידו בכל מקום שהוא, כי נחוץ הוא מאוד, ולא ידע מקומו אי' איפו...

על כל פנים, עברו להם שלש שנים, והתגלגל המכתב לידיו של משכיל אחד, משונאי החסידים, והלה מצא ענין בפרסום המכתב כפי שהוא, במטרה להדגים ממנו את קשריו הכספיים של הרבי עם תושבי ארץ ישראל, ועניינים נוספים.